אני ישנה ולבי ער... [ה, ב - ו, ג]

השיר שלפנינו הוא הארוך והמורכב מכל השירים שבמגילה , ובו דו שיח בין הרעיה ובין בנות ירושלים על הדוד היפהפה והחמקמק . הנערה מספרת כיצד שמעה מתוך שנתה הטרופה את דודה מתדפק על דלתה . תחילה היססה לקום ולהכניסו פנימה . אחר כך , כאשר בסופו של דבר היא קמה לפתוח את הדלת , הוא כבר לא היה שם . היא נחפזה לבקשו ברחובות העיר , אך לשוא . גם הפעם היא פגשה את השומרים ( השווה המקבילה ג , ג ) אשר הכו אותה והפשיטו את מעילה מעליה ( ז . ( אין זאת כי אם '' שמרי החמות , " הממונים נם על שמירת המוסר החברתי , חשדו בה שהיא משוטטת ברחובות למטרה בלתי כשרה , ואף חשבוה לזונה ( השווה את התנהגותה של האשה הזרה במשלי ז , ה-יד . ( עד כאן ( פסוקים ב-ז ) היא מספרת לבנות ירושלים את אשר קרה לה , ואחרי כן היא מבקשת מהן לעזור לה למצוא את אהובה ( ה , ח . ( הבנות עונות לה בשאלה של קנטור : "מה דודך מדוד , היפה בנשים ''? ( ה , ט . ( בתשובתה היא מונה לפניהן את מעלותיו ואת יופיו הייחודי ( ה , י-טז . ( עתה שואלות אותה בנות ירושלים לאן הלך דודה , ומתנדבות לעזור לה בחיפושיה אחריו ( ו , א . ( היא עונה כי הדוד כבר "ירד לגנו ... לרעות בגני...  To the book