איגרת ארתחשסתא [יב-כו]

הנשתון ( האיגרת , ( שנתן ארתחשסתא לעזרא , עולה בהיקף הזכויות המוקנות בו ליהודים על הצהרת כורש ( א , ב-ד ; ו , ג-ה ) ועל ה '' טעם" של דריוש ( ו , ו-יב . ( עיקרו של הנשתון - הרחבת זכויות המקדש כמקדש מוכר על ידי המלך . פסוקים יג , טו , טז , יט דומים במהותם להצהרת כורש בעצם הרשות להעביר תרומות בכסף ובכלים למקדש , אלא שהפעם גם המלך ויועציו הם בין התורמים . פסוקים יז-יח , יטכג מפרטים את סוגי הקורבנות ושאר צורכי הפולחן היומיומי וחוזרים בעיקרם על הטעם של דריוש בעזרא ו , ט-י . אולם בעוד שהטעם של דריוש מבטיח את כיסוי ההוצאות בפועל , הרי ארתחשסתא קוצב תקרה של מאה כיכר כסף 3360 ) ק"ג , ( שיינתנו מאוצר פחוות עבר הנהר . לפי הרודוטוס ג , , 91 היה כלל המס השנתי שנגבה מן הסטרפיה החמישית ( עבר הנהר ) שלוש מאות וחמישים כיכר כסף , ומכאן שהסכום שהקציב ארתחשסתא למקדש ירושלים היה קרוב לשליש מכל הכנסות עבר הנהר , ואין ספק שהוא עלה בהרבה על ההוצאות בפועל של המקדש . ? הסעיף החשוב , המייחד את הרשאת ארתחשסתא מזו של קודמיו , הוא הסעיף הפוטר את הכוהנים , הלויים ושאר עובדי המקדש ממיסי המלכות מנךה בלו והלך ( ראה לעיל...  To the book