|
|
אם נשווה את נבואת ירמיהו על אדום לנבואותיו על שאר עמי עבר הירדן המזרחי , ניווכח לדעת , שיש בה זעם ושנאה יתרה . ביטויים כגון '' שמה , " "חרפה , " "חרב , '' "קללה" ( יג , ( " תפלצתף , " "זדון לבף" ( טז , ( השוואת אדום לסדום ועמורה ( יח , ( העדר סיום של נחמה , כזה המופיע בנבואות על עמון , מואב ומצרים - כל אלה מעידים על איבה עזה . היו שסברו , שהנבואה נאמרה גם בשל חלקה של אדום בחורבן ירושלים בשנת 586 לפה"ס , אך אין לכך כל רמז . השנאה לאדום היא תוצאה של מסורת רבת שנים של מלחמות בלתי פוסקות בינה לבין יהודה . מלחמות אלו , שאפשר לראות בהן גם סכסוכי גבולות בין תושבי הספר , ולאו דווקא מאבק בין שתי ממלכות , ליבו את האיבה במשך דורות רבים , והדבר משתקף בנבואת ירמיהו . איבה זו החריפה עם חורבן המקדש , כאשר ניצלה אדום את מצבה הקשה של ממלכת יהודה . במשך השנים שלאחר החורבן חדרו האדומים , ומאוחר יותר הנבטים , לתחומי יהודה , והגיעו עד לסביבות בית גוברין של ימינו . השנאה רבת השנים לאדום התמידה איפוא שנים רבות לאחר שמואב , פלשת ועמון חדלו להיות אויבי יהודה , משום שירדו מעל בימת ההיסטוריה . * כך היתה אדום לא ...
To the book |
|
|