משל הרועים [א-ד]

דימוי היחס בין ישראל למנהיגיו ליחסי רועה וצאנו , שהוא הבסיס לנבואה זו , מקובל ביותר בכל רובדי הספרות המקראית וסוגיה . יש שה"רועה" הוא מנהיג בשר ודם , ויש שהוא האל עצמו . ראשון מנהיגיו של העם , משה , מתואר כמי שנתמנה על ידי האל להדריך את עמו בהיותו רועה את צאן יתרו חותנו . האגדה אף מרחיבה בעניין זה ומספרת , כי משראה הקב '' ה את מסירותו של משה לגדי , שנטש את העדר , אמר לו : "יש לך רחמים לנהוג את צאנו של בשר ודם כך , חייך , אתה תרעה צאני ישראל" ( שמות רבה ב . ( ערב מותו של משה הוא מבקש מה' לבל יותיר את העם בלא מנהיג : "יפקד ה' ... איש על העךה אשר יצא לפניהם ואשר ינא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רעה" ( במדבר כז , טז-יז . ( לדוד אמר ה : ' "אתה תרעה את עמי את ישראל ואתה תהיה לנגיד על ישראל" ( שמואל ב ה , ב ? . ( אך דימוי זה שימש גם לתיאור מנהיגים שלא קיימו כראוי את שליחותם המוטלת עליהם . בנבואת יחזקאל הרועים הרעים הם שהביאו את הגלות על העם : "ותפוצינה מבלי רעה ותהיינה לאכלה לכל חית השדה" ( לד , ה . ( ירמיהו עצמו מרבה להשתמש בדימוי זה , לחיוב ולשלילה . אל מנה...  To the book