תוכחה על עזיבת ה' והליכה אחר הבעלים

פרק ב , שהוא יחידה ספרותית שלמה בפני עצמה , הוא אחת הנבואות הקדומות ביותר של ירמיהו . אין ספק שנבואה זו קדמה לרפור מה הפולחנית של שנת שמונה עשרה ליא שיהו ( מלכים ב כב , ג - כג , כד , ( היא שנת 622 לפה"ס , וזמנה הוא איפוא לא לאחר חמש השנים הראשונות לפעולתו הנבואית של ירמיהו . אבל אין זה מן הנמנע , שהרקע המש תקף בה הוא אף קדום מזה . ? לאחר פתיחה קצרה ( פקוקים א-ג ) מתחיל עיקרה של הנבו אה בפתיחה חדשה ( ד : "שמעו דבר ה' בית יעקב" וכוי , ( והוא נחלק לארבעה חלקי משנה , כעין חוליות פנימיות , שכל אחת מהן פותחת בשאלה רטורית ( ראה פסוקים ה , יד , כג , כט . ( כל עיקרה של הנבואה סובב על נושא אחד : תוכחה מרה לישראל על שעזבו את ה' והלכו אחרי אלוהים אחרים . מצב זה התחיל כבר בימי "אבותיכם" ( פסוק ה , ( ולפי הנחת הנבואה , אף פעם לא נשתנה . וכן אומר כאן הנביא : "כי מעולם שברתי עלף נתקתי מוסרו תיך ותאמרי לא אעבוד" ( כ , ( והכוונה היא לצורה הקדומה לנוכחת , כלומר : מתחילת היותך שברת את עלך וניתקת את מוסרותיך וכר . הנביאים ניבאו בבעל ( ח , ( העם המיר את כבוד ה' בלוא יועיל ( יא , ( עזב את ה' אלוהיו ( י...  To the book