בפרקי הסיום של מלכות שאול רודפים האירו עים הדרמאטיים זה את זה . אחת מנקודות השיא בהם היא ללא כל ספק חזיון האוב , בו בישר שמואל לשאול את הגורל הצפוי לו , לבניו ולמחנה ישראל . מפתיע הדבר , שלאחר נקודת שיא דרמאטית זו משתלבת בסיפור תמונה ארוכה יחסית , שבה מרככת בעלת האוב את הרושם הקשה , שעשתה הנבואה על שאול . באריכות רבה מתאר הכתוב כיצד הפצירה האשה בשאול לקום ולאכול , וכיצד זבחה עגל מרבק והגישה סעודה לפניו ולפני עבדיו , בטרם לכתם . תמונה זו איננה נראית כיוצאת דופן בדרמה הקלאסית או המודרנית , המשלבת בין האירועים הדרמאטיים מעמדים שתפקידם העיקרי - להפחית מן המתח . אולם בסיפור המקראי נראית תופעה זו כחריגה ומפתיעה . שכן המספר המקראי חוסך בתיאורים שאינם מקדמים את עיקר העלילה . יש אפוא לבחון את תפקודה של סצינה זו ומשמעותה . ? בחזיון האוב נופל שאול מלוא קומתו ארצה , והמספר מטעים את יראתו הגדולה כתוצאה מדברי שמואל . הוא אף מוסיף , כי "גם כח לא היה בו כי לא אכל לחם כל היום וכל הלילה" ( כ . ( לצום זה , שהתמשך על פני היום והלילה , ניתנו במחקר שלושה טע מים : ו . שאול הכין עצמו באמצעות הצום לזכות בחזי...
To the book