בריחתו של דוד לנוב ולגת

לדוד נתברר באופן מוחלט , כי כלה ונחרצה מעם שאול להמיתו , וכי לא יועילו כל מאמצי הפיוס מצד יונתן . לפיכך לא נותרה לפניו ברירה אלא לנתק כל מגע עם שאול , ולברוח באורח סופי מחצר המלך . בשלב הראשון של הבריחה פעל דוד לעתים בחופזה , כאדם שעולמו חרב עליו . הוא לא נטל עמו מאומה : לא את כלי נשקו ואף לא מזון . לפיכך סר לנוב , והסתייע בשירותיו של אחימלך כוהן נוב . הוא הטעה את אחימלך כאשר טען , כי הוא פועל בשליחות סודית מאת המלך , וכי מתוך כך לא נטל עמו את כליו ואף לא צידה לדרך . דוד התעלם מהסכנה שבה העמיד את הכוהן בבקשה זו , במיוחד לאור הימצאו המקרי של דואג האדומי , אביר הרועים אשר לשאול , ששהה בנוב באותה שעה ( ח . ( מאוחר יותר חש דוד מוסר כליות על שפעל כפי שפעל , וגרם בכך להרג משפחתו של אחימלך בידי שאול ולהב חדת נוב , עיר הכוהנים ( כב , כא-כג . ( לאחר שהצטייד בחרב גלית הפלשתי ובלחם הפנים , שהוסרו מעל שולחן ה' במקדש שבנוב , פנה דוד לכיוון גת ( פסוקים י , יא . ( אפשר שדוד נמנע מלפנות לכיוון ארץ יהודה ולעיר הולדתו בית לחם , מפני שחשש שמא ינקום שאול בבני משפחתו , אם הללו יסייעו לו או יסתירוהו . אפשר...  To the book