דיני כהונה לבני צדוק [טו-לא]

לים . עם זאת אין סימן של ממש , שתביעתו של הנביא ( שיש בה משהו יוצא דופן ) זכתה להתגשם . הלויים של בית שני ( שבין השאר , היו מעטים מאוד במספרם בהשוואה לכוהנים ) לא יכלו להיות צאצאי כוהני הבמות , אלא שרדו מאותה חטיבה של שבט לוי , שהחוק הכוהני שבתורה , הוא עצמו , הגדיר אותה כ"לויים . " ולא עוד אלא שלפי פשטו של הכתוב , אין הנביא מבקש להעניש את הכוהנים שאינם מבני צדוק על עבודת הבמות ( שכשלעצמה נחשבה בעיניו לפסולה , ( אלא על שתעו אחרי ה"נלולים , " שהוא כינוי של גנאי לפסילים ( ובמשמעות זו הוא בא בויקרא כו , ל , בדברים כט , טז ומצוי הרבה בסגנון הךבקןרונומיסטי ובספר יחזקאל עצמו . ( נראה איפוא , שגם בעניין זה מתכוון הנביא במיוחד לתקופת מנשה , שחטאיו הפולחניים היו לחוו יה מבעיתה בספרות המקראית והטילו את צילם זמן רב אחריו ( השווה בהסבר לפרק מג , א-יב ; וראה גם להלן , בתחילת הפסקה הבאה . ( [ מ '' ה ) מבחינה פורמאלית אין יחידה זו פסקה לעצמה , אלא היא המשך רצוף לדברים שלפני כן , אבל לפי העניין עובר כאן הדיבור לנושא אחר , שהוא בבחינת ניגוד לקודם : עד כאן דובר בכוהנים שאינם מבני צדוק , שייהפכו ללויים ...  To the book