דבריו של שובר התממשו באופן בלתי צפוי . באחד הימים ישבה החבורה בקפה " השבלול , " והידידים , כהרגלם , שוחחו וסיפרו זה לזה את מעשיהם וגוללו את דאגותיהם . הכול התנהל באווירה טובה והמלצר היה חוזר מדי פעם ומגיש להם פונץ . ' והנה נכנס מישהו לבית הקפה וניגש אל שוברט . זה היה קרל אונגר , ) Unger ) הפרופסור הנכבד להיסטוריה ולפילוסופיה מן האקדמיה התרזיאנית . " מר שוברט " , אמר הפרופסור , " אני מבקש לקבוע איתך פגישה כדי שנשוחח בעניין חשוב " . השניים קבעו להיפגש ביום המחרת . שוברט הכיר את האיש , שהיה גם זמר חובב ונהג לרכוש לעצמו רבים משירי המלחינים בני זמנו . לראשונה פגש בו בסלונים פרטיים שבהם הופיע בקטעי שירה . הוא היה אדם צנוע ללא יומרות . כמו כן פגש בו בקונצרטים של התזמורת הפילהרמונית . לא פעם הוא התעניין במעשיו ועודד אותו לא להרפות מ"מעשה ההלחנה , " כדבריו . בתו של אונגר בת החמש עשרה שרה אף היא , ושוברט התעניין בה ושאל למעשיה , כיוון שהרשימה אותו בשירתה . לימים הפכה לזמרת מפורסמת ואף הצטיינה בפירושיה לשירי מוצרט ושוברט . כל אותו לילה נדדה שנתו של שוברט . הוא ביקש לדעת מדוע הטריח הפרופסור הנכבד ...
To the book