|
|
לאחר שסיים את לימודי בית הספר התיכון בקונוויקט , החל שוברט לעבוד כעוזר הוראה בבית ספרו של אביו . בזמנו הפנוי התמסר להלחנה במלוא המרץ . הוא המשיך לקבל שיעורים אצל המלחין אנטוניו סליירי . כפי שהוסכם עם מנהל הקונוויקט מר אינוצנץ לנג , לא הפסיק שוברט את קשריו עם תזמורת הקונוויקט וזו אף ביצעה את יצירותיו . באחת מחזרות התזמורת בסוף אוגוסט , 1813 נעדר שפאון מן החזרה . שפאון אהב את התזמורת ובא ברצון לחזרות . על כן עוררה היעדרותו תמיהה בלב הנגנים וכמובן בלבו של שוברט . בסוף החזרה הוא הגיע לפתע , בפנים קודרות , ישב בצד וחיכה עד גמר הנגינה . לבו של שוברט ניבא רעות . הוא ניגש אל שפאון , הביט בו בעיניים חודרות ואמר : " פניך מביעים עצבות רבה , ספר לי מה קרה " . שפאון הפנה לעברו את מבטו והפטיר : " תאודור קרנר ( Koerner ) נהרג בקרב נגד צבא נפוליאון בגלאדבך " . שוברט היה המום . בלילה , כשעלה על משכבו , לא יכול להירגע . מדי פעם עלו בראשו הפגישות המעטות עם המשורר הצעיר והמבטיח הזה . הוא התנדב לצבא מתוך ההכרה שיש למגר את האויב המר שביקש להטיל את כל אירופה מרמס לרגליו . בן עשרים ושתיים היה במותו . לראשונה ...
To the book |
|
|