|
|
באוקטובר , עם פתיחת שנת הלימודים , הוזמן שוברט בן האחת עשרה לבית הספר כדי להירשם , לקבל מדים ולהצטרף למאה ושלושים הנערים המאושרים שזכו להימנות עם תלמידי המוסד היוקרתי . ביום המיועד יצאו האב ובנו לדרכם . במקום ציפו להם מנהל המוסד , מר אינוצנץ לנג ומר פיליפ קורנר , המורה לשירה והמנצח של מקהלת הקפלה הקיסרית . שניהם נכחו במבחני הכניסה והתרשמו מאוד מפרנץ . מי ששמח ביותר היה מר קורנר . קורנר אמר לידידו מר לנג : " סופראן כה יפה כמו שיש לשוברט הצעיר לא שמעתי זה זמן רב . הכול יודו שנער זה יהיה תוספת כוח רצינית למקהלה " . מר לנג , שוחר מוזיקה מובהק , עודד מאוד את לימודי המוזיקה בפנימייה . הוא הוסיף על דבריו של מר קורנר ואמר : " נגינתו בכינור אף היא רבת הבעה , ובשנות חייו המעטות רכש לעצמו ידע רב בנגינה בכלי זה . אין לי כל ספק שמר הופמן , המורה לכינור , יהיה מאושר לקבלו . מי יודע , אולי יגיע למדרגת כנר מוביל בתזמורת " ! כאשר הגיעו האב ובנו למשרד קיבלו אותם שני אנשים אלה בלבביות רבה . התלמיד שוברט נשלח מיד למחסן הבגדים לקבל מדים והאב נשאר במשרד ושוחח עם מר לנג . " התרשמנו מאוד מבנך " , אמר לו מר לנ...
To the book |
|
|