|
|
הו אחות , אחות , בנך בכורך הידיים האוחזות , הרגליים העוקבות קול דמו של הילד שב וזועק , מי יזכרני ? מי כבר שכח ? את שכחת , הו סנונית הקיץ , אבל העולם אל קץ יבוא כשאשכח אני . סווינברן " כי ילד יולד לנו" שרה פיסת הנייר הצהובה שריחפה אל חדרי בבוקר חום אחד של חודש אוקטובר . האימה מפני האבהות התמזגה בי בפראות בשמחת הבריאה . תהיתי איך הוא נראה , איך הוא מרגיש , מה צבע עיניו , איך מתמלא שיערו תלתלים מקורזלים . חשבתי עליה ביראת כבוד . היא , שישנה עם המוות כדי לקרוע גבר ילד מקרבה שעה שאני הסתובבתי אנה ואנה מבלי דעת . רצתי אל אשתי ובני , חוזר וממלמל לעצמי בפליאה : " אישה וילד ? אישה וילד " ? רצתי מהר , מהר יותר מאונייה , מרכבת , אך שב ועוצר , ממתין לפגישה איתם בקוצר רוח . יצאתי הרחק מן העיר הרועשת , הרחק מן הים המרצד , הרחק אל בין הרי ברקשייר שלי , המשקיפים בעצב ושומרים על שערי מסצ'וסטס . רצתי במעלה המדרגות אל האם החיוורת והתינוק המייבב , אל המקדש שעל מזבחו , לבקשתי , הקריבו את עצמם חיים כדי להביא חיים , והם אכן הצליחו . מה הוא הדבר הזעיר חסר הצורה הזה , הדבר המייבב הנולד מעולם בלתי נודע , כל כול...
To the book |
|
|