|
|
הו ילד שחור של אטלנטה ! רק מחצית הדברים נאמרו , שלשלאות העבד והאדון גם יחד נשברו ; קללת הגזעים האחת בקולר אותם כרכה הם עולים , כולם עולים , שחורים ולבנים כאחד . גרינליף ויטייר מדרום לצפון , אבל צפונה מן הדרום , שוכנת העיר בת מאה הגבעות , מגיחה מתוך צל העבר אל ההבטחה של העתיד . ראיתי אותה מתעוררת באור ראשון של בוקר . אפורה ודוממת הייתה שרועה על האדמה האדומה של ג'ורג'יה . העשן הכחול החל זה עתה להיתמר מן הארובות , צלצול פעמון וצווחת משרוקית קרעו את הדממה , הרעש געש של חיי היומיום התגבר והתעצם לאיטו והסחרור הגועש של העיר נראה מוזר בארץ הרדומה . אומרים שפעם גם אטלנטה שכבה אדישה ומנומנמת לרגלי הרי האלגני , עד שטבילת הברזל של המלחמה העירה אותה עם מימיה העכורים , הטריפה את דעתה והותירה אותה מקשיבה לים . והים זעק להרים וההרים ענו לים עד שהעיר קמה כאלמנה , השליכה מעליה את בגדי האבל והחלה לעבוד קשה כדי להרוויח את לחמה . היא עבדה ללא הרף , היא עבדה בעורמה , אולי במרירות מה , ובמעט תאוות פרסום , אך במלוא הרצינות , בזיעת אפיה .
To the book |
|
|