פתח דבר: הגלות הגואלת

" איש אינו מצפה ממני שאקדיש ולו דקה אחת של תשומת לב לדבר הזה המכונה חנינה . במצב שבו נמצאת עתה צרפת , המחאה המוחלטת , הלא מתפשרת והנצחית היא חובתי . נאמן למחויבות שלי למצפוני , אהיה שותף עד תום לגלותה של החירות . וכשהחירות תשוב , אשוב גם אני " . הוטויל האוס , גרנזי 18 באוגוסט 1859 מותם הטרגי של בתו האהובה לאופולדין בטרם מלאו לה עשרים ושל בעלה , מיד לאחר נישואיהם , שבר את לבו של ויקטור הוגו והוא נטש את הכתיבה כמעט לחלוטין ופנה לפעילות פוליטית . הוגו היה כבר אז סופר ומשורר מפורסם ונחשב מאוד . הוא הרוויח הון ממכירת ספריו והשקיע את כספו בתבונה . לא הייתה לו אידאולוגיה פוליטית ברורה ובוודאי שלא מוצקה . הוא הונע תמיד על ידי רגשותיו ורגישותו כאמן , כאדם וכיוצר . וכך , אף שבצעירותו היה בעל השקפות ימניות שמרניות ותמך במשטר המלוכני , הוא שינה את דעתו והצטרף לשמאל הרפובליקני הרדיקלי . לאחר כינונה המחודש של הרפובליקה במהפכת , 1848 הוגו נבחר לאסיפה הלאומית כציר מטעם העיר פריז והמשיך להביע דעות חברתיות והומניסטיות בעלות נופך רומנטי . הוא הרבה לנאום נאומים חוצבי להבות נגד העוול החברתי ובעד אחווה כלל ...  To the book