פרק רביעי לילה — החיים בהסתר

רק היום אני מבין מה איום ונורא כל כך בגזר דין מאסר לעשר , עשרים ואף שלושים שנה . אפשר לומר שאולי אני מגזים , ושחיים שלא עושים בהם דבר מלבד אכילה ושינה יכולים להיות נעימים ביותר . נכון , זה הצד הטוב , אבל הביאו נא בחשבון את הצד הגרוע — להיות מוסתר מפני כל אדם זר , בלי אפשרות לצאת החוצה , אפילו לא לרגע . ותמיד לדבר בשקט . והסיכון שאם יתפסו אותך , יהרגו אותך . אוטו כשהיינו בניס והמצב החל להדרדר , הרי בכל זאת היינו מוסתרים במשך עשרה חודשים בחדר שבעליית הגג — כדי לשאוף אוויר היה אבי עולה על שולחן שעליו הניח כיסא כדי שראשו יוכל להציץ אל מעבר לחלון שבגג . הוא היה קורא למעשה הזה "יציאה . " " אני יוצא לרגע " , היה אומר , וכך שאף קצת אוויר , המסכן ... ז'אן מחבוא חדש , הרפתקה חדשה . קולות , התנהגויות והרגלים שונים , ריחות וטעמים עולים מחדש ויש להשלים עמם . מיטה לא מוכרת , פינות ומחבואים לא צפויים , צללים משונים , גרם מדרגות שכל חריקה בו לוכדת את הפחד , מסדרון שעוצר את הנשימה וגונח תחת צעדיך . גם זאת הייתה מסגרת משפחתית חדשה . חסקל  To the book