|
|
אין אדם צריך להתבייש באומרו שטייל לו בדצמבר 1919 בעיר חיפה . אותו אדם היה שם , כפי שיכול היה להיות בכל מקום אחר , ותמיד מאותה סיבה מצוינת שצריך אדם להיות במקום כלשהו . מזג האוויר היה נאה למדי . עונת הגשמים כמעט לא הציקה לנו . הבטתי למרחק , אל קצהו השני של המפרץ : עכו . חשבתי על נפוליאון , שלא ליקק שם דבש , ועל המסגד שנבנה לכבוד כישלונו , ושכיפתו היא ללא ספק אחד השדיים היפים ביותר שנצבעו בתכלת מזרחי . חייתי לי בעונג וללא מאמץ , כשלפתע ירדו ערבים מהר הכרמל , כל אחד מהם נושא בידו אלה . על מי הם כועסים ? תום לבי המוחלט היה גלוי לעין , לכן לא ייתכן שזה אני . על החיילים האנגלים ? אלה לא נראו בסביבה . הערבים חלפו על פני , לפניהם מונף דגלו של הנביא . הם נעצרו על חוף הים בדיוק במקום שממנו , כדי להמשיך בדרכם , היו נאלצים ללכת על המים . במעגן התנודדה סירה . עליה זעמו הערבים . הם נופפו באלותיהם ואיימו עליה . מהספינה עלה קול שירה נלהבת . היו אלה הציונים הראשונים שהגיעו . האם הערבים לא ראו מעולם יהודים בפלשתינה ? ודאי שראו ! הזמנים הקשים ברוסיה הצארית השליכו כמה אלפי אומללים אל הארץ הנודעת אך הלא-יד...
To the book |
|
|