|
|
למי שבוחן את הדברים העכשוויים ואת העתיקים , קל לדעת שבכל הערים ובכל העמים ישנן בדיוק אותן תשוקות ואותן טינות , ושהן היו שם תמיד . כך שלמי שבוחן בשקדנות את ענייני העבר , קל לצפות בכל רפובליקה את ענייני העתיד ולהתקין בשבילם אותן תרופות שהשתמשו בהן הקדמונים , או אם אין הם מוצאים תרופות שהשתמשו בהן , לחשוב על חדשות בהסתמך על הדמיון שבין המקרים . אך כיוון שהקורא [ בדברי הימים ] מתעלם מהשיקולים האלה או אינו מבין אותם , או אם הם מובנים הם אינם מוכרים למי שמושל , התוצאה היא שבכל תקופה יש תמיד בעיות זהות . לאחר "' , 1494 כשאיבדה העיר פירנצה חלק משטחי שלטונה , כמו פיזה וערים אחרות , היא נאלצה להילחם באלה שהחזיקו בהן . והואיל ומי שכבש אותן היה בעל עוצמה , נבע מכך שהוציאו הרבה על המלחמה ללא כל הישג : מן ההוצאות הרבות נבעו מסים כבדים , מן המסים הכבדים , אינסוף קובלנות של העם ; ומכיוון שהמלחמה הזאת נוהלה כידי מועצה של עשרה אזרחים , שנקראה בשם "העשרה לענייני המלחמה , " התחיל כלל הציבור לרחוש לה שנאה , כאילו היא הייתה הסיבה הן למלחמה הן להוצאות עליה , והתחיל להשתכנע שאם ישימו קץ למועצה יושם קץ למלחמה ...
To the book |
|
|