|
|
כשפרצה ברומא מגפה קשה והוולסקים והאייקווים חשבו אפוא שהגיע הזמן שבו אפשר להכות את רומא , הקימו שני העמים האלה צבא גדול עד מאוד , תקפו את הלטינים ואת ההרניקים , וכיוון שהחריבו את ארצם , נאלצו הלטינים וההרניקים להביא זאת לידיעתם של הרומאים ולהתחנן שיגנו עליהם ; והרומאים , שכרעו תחת סבל המחלה , ענו להם שעליהם להגן על עצמם במו ידיהם ובאמצעות הנשק שלהם , כי הם אינם יכולים להגן עליהם . כאן מכירים בנדיבות ובתבונה של אותו סנאט , ואיך רצה תמיד , בכל מצב ומצב שגרמה פורטונה , להיות זה שינחה 221 את ההחלטות שצריך העם לקבל ; ואף לא התבייש מעולם , כאשר אילץ אותו הכורח להחליט דבר מה שנגד את אופן פעילותו או החלטות קודמות שלו . אני אומר זאת מפני שפעמים אחרות אסר אותו סנאט עצמו על העמים האלה להתחמש ולהתגונן ; כך שסנאט נבון פחות היה רואה את מתן הרשות הזאת להתגונן כירידה במעמדו . אבל הסנאט ההוא תמיד שפט את הדברים כמו שצריך לשפוט , ובחר תמיד ברע במיעוטו כקו הפעולה הטוב יותר : כי האי יכולת להגן על נתיניו לא נשאה חן בעיניו , ולא נשא חן בעיניו שיתחמשו בלעדי רומא , בגלל הסיבות האמורות ורבות אחרות שאפשר להבין . ...
To the book |
|
|