מתים רק פעם אחת

במוסף הסאטירי של " דבר , " " דבר אחר , " הופיע " מכתב למערכת" של " אם , " ובו כתוב בערך : " קראתי בעיתון שגורודיש מת פעמיים ; פעם במלחמת יום הכיפורים ופעם בשבוע שעבר . הבן שלי מת רק פעם אחת , הראשונה והאחרונה , במלחמת יום הכיפורים " . משפט זה מתמצת את הרגשתי כלפי הוויכוחים הסוערים על " טיהור שמם" של מצביא או מנהיג זה או אחר שנכשלו או הוכשלו במלחמה זו או אחרת , וכלפי היוצאים לתבוע את עלבונם מוועדות חקירה אלו או אחרות . שורה שלמה של שמות — גורודיש כמובן , " דדו , " דיין , זעירא , שרון וכולי וכולי . ויכוחים אלה לא עוררו בי מעולם שום עניין , ומעודי לא חשתי השתתפות בצערם או התמרמרות על "שפיכת דמם" של אנשים אלה . היו בהם שעוררו אהדה , משום שהורגשו בהם חמימות אנושית , יושר ותבונה , כגון " דדו . " היו שעוררו סקרנות מעורבת ברתיעה ולעתים בהערכה למורכבותם , כמו דיין . היו כאלה שעוררו סלידה אינסטינקטיבית כלפי שחצנותם , כמו גורודיש . והיו שעוררו רק פחד ופלצות , כמו שרון . אבל הצד השווה בכולם הוא שקודמו לתפקידים שבהם הוטלה עליהם אחריות עצומה והוענקו להם סמכויות ושררה עצומות . אנשים קפצו לדום בכל אשר...  To the book