דיוקנה של פוזה

מדיניות ישראל נקבעת היום על ידי אדם שמתברר יותר ויותר כי הוא בוחר את דרכו לא על ידי הערכת מצב ריאליסטית , אלא כתוצאה ממניעיו הפסיכולוגיים . לפיכך נהפכה הפסיכולוגיה של מר בגין לנושא ציבורי ממדרגה ראשונה , וניתוחה נעשה הכרחי להבנת הקורה לנו . אנסה לעשות זאת כאן , עם שאני מודע למגבלות של ניתוח עיתונאי . ההזדמנות האחת והיחידה שהייתה לי לעמוד מקרוב על טיבו של מר בגין אירעה לפני שנים אחדות , במסגרת " הדיאלוג הישראלי אמריקני" שמארגן מדי פעם הקונגרס היהודי אמריקני , ושהתקיים אז במכון ון ליר בירושלים . מר בגין הוזמן לשמש יושב ראש של אחת הישיבות , מקץ כשלושה ימי דיונים . ה"דיאלוג" הוקדש אז לבעיית יחסן של תנועות השמאל בעולם לעם היהודי ולציונות . השתתפו בו כמה אינטלקטואלים אמריקנים וישראלים ידועים , והתחולל ויכוח , רובו על פסים אקדמיים למדי , שבחלקו צוטטו טקסטים של אחדים מרבי המחשבה הסוציאליסטית , שניתן היה לפרשם כאנטי יהודיים , לרבות חיבורו המפורסם של מרקס " לשאלת היהודים . " רוב המשתתפים היו בקיאים בחומר זה , והתייחסו אליו כאל דבר מובן מאליו וידוע לכול ( שהרי כל אדם הקרוב לנושא מכיר את מאמרו ז...  To the book