בבוואריה, ביער, בחורף

תענוג לקרוא איך פובליציסטים , שהמילה " מומר" או " משומד" מסמרת את שערת בשרם , כמעט כמו " אש"ף , " אימצו אל לבם את הארכיבישוף החדש של פריז , לוסטיז'ה . אכן , יהודי סתם שנטבל לנצרות הוא , כמובן , מוקצה מחמת מיאוס . אבל מומר שהגיע לדרגת ארכיבישוף — אין זאת אלא סימן לאמונה ושכנוע עמוקים , ואפשר להבין ללבו , כשם שמקפידים אצלנו לראות כיהודים גם מומרים אחרים שעשו חיל , כמו מרקס , היינה וד'יזראלי ( תוך אזכור והדגשה כמה התגאו שני האחרונים במוצאם . ( כלומר , גם כאן פועל אותו כלל כמו לגבי " יורדים . " כל עוד הם קטנים ומסכנים , הם או בוגדים או נפולת של נמושות . אבל כשהם מצליחים ועולים לגדולה , מתכבדים הכול בכבודם , מבקשים מהם תרומות למגבית , קוראים מוסדות ציבור על שמם , נוטעים יערות לזכרם ואומרים להם : "אחינו אתה , אחינו אתה . " אבל נניח לכך ונעבור לדבר חשוב ומעניין יותר . פרשת לוסטיז'ה היא אחד ההיבטים והתוצאות המורכבים והרב משמעיים של חורבן יהדות אירופה , והיא הזכירה לי חוויה מוזרה מאוד שחוויתי לפני שנים אחדות בנסיעה שנסעתי עם אשתי בעונת החורף בגרמניה . היינו במלון גדול וריק כמעט ברגנסבורג , היא ...  To the book