על שיטתו של אפיקורוס

מאז ומתמיד הייתה הכרת המציאות שאיפתו של האדם , והדרך המיוחדת להכרה זו , שפותחה אצל היוונים החל מסביבות המאה השישית לפנה"ס , קרויה פילוסופיה . בראשית העיסוק הפילוסופי היה הטבע מושא החקירה , אך מאז המאה החמישית לפנה"ס החלו לעסוק גם באדם ובחברה . מכאן ואילך — גם אם העיסוק בטבע והכרתו לא פסק מעולם — הדגש הוא בבירור על האדם ועל אושרו . אפיקורוס חי בין השנים 270-341 לפנה"ס בתקופה המכונה היום " הפילוסופיה ההלניסטית . " בתקופה זו , שמיד נאמר עליה דברים אחדים , היחס בין הטבע לאדם ברור . הכרת המציאות נועדה לאפשר לאדם למצוא את הדרך הנכונה שבעזרתה יוכל להגיע אל האושר . במילים אחרות , * העיסוק באדם כמושא למחקר פילוסופי — החל אצל אלה הקרויים " סופיסטים" — לווה בתחילה בזניחה כמעט מוחלטת של העיסוק בטבע , ופילוסופים כמו סוקרטס ( לפחות על פי המסורות שהגיעו לידינו , כי האיש לא כתב דבר ) ואפלטון , כמעט לא עסקו בו . אצל אריסטו , תלמידו של אפלטון , כבר מוצאים עיסוק נכבד בענייני הטבע ולצדו עיסוק לא פחות חשוב באתיקה ובפוליטיקה . הפיזיקה משועבדת לאתיקה . הקשר החזק בין השתיים חשוב מאוד משתי בחינות . האתיקה נגזר...  To the book