העמק במלחמת העצמאות ולאחריה

מיכה לבנה עם פרוץ מלחמת העצמאות עמד הישוב היהודי בעמק החולה מול חזיתות אחדות : הערבים המקומיים , סוריה ולבנון . הקרבות החשובים היו בלימת הצבא הסורי בצמח ובמשמר הירדן , בלימת הצבא הלבנוני במלכיה , כיבוש צפת , ופתיחת הדרך החסומה בין הכנרת לחולה במבצע "מטאטא . " בין הצבא הלבנוני במלכיה לצבא הסורי במשמר הירדן הפרידו רק 15 ק"מ , ונשקפה סכנה חמורה שיצליחו להפגש ולנתק את אצבע הגליל . בריחת הערבים מצפת השפיעה בוודאי גם על ערביי החולה , שהתלבטו אם להשאר או לפנות את ישוביהם - כדרישת צבא סוריה . יחס הערבים המקומיים למלחמה היה דו-ערכי . נראה שרובם העדיפו תחילה לשמור על יחסים טובים עם שכניהם היהודים . אולם במהלך המלחמה הושפעו מן התעמולה הערבית . צבא סוריה דרש מהתושבים הערבים ( בין היתר בכרוזים שהוטלו ממטוסים ) לעזוב את כפריהם , לבל תפריע נוכחותם לצבאות ערב בכיבוש האזור . כך נטשו רוב ערביי החולה את העמק , עברו לסוריה , והפכו לפליטים . רק בכפרים מעטים נותר חלק מהתושבים , שהתעקשו להשאר . לאחר המלחמה הם הועברו על-ידי מדינת ישראל לאזור פחות רגיש מבחינה בטחונית - לכפר ואדי חמאם שבנחל ארבל , 3-2 ק"מ ממערב...  To the book