זכרונות מאה שערים

אלי שילר ושלומית לנגבוים הכרוז במאה שערים אסתר אבישר התגוררה בילדותה ברחוב מאה שערים . כילדה , אחד הדברים שהרשימוה בשכונה היו דברי הכרוז שנשמעו בה במשך כל היום ו "כל מה שארע ברחוב חדר לתוך הדירות באמצעות כרוזים ... לעתים היו הצלילים השונים מתערבבים זה בזה וידענו להבחין ביניהם . " המכריזים עשו זאת בהתנדבות מתוך אמונה שהם מקיימים מצווה חשובה . מדי שנה בחודש אלול היה עובר ברחוב כרוז בעל קול רם ומעיר את תושבי הרחוב בקריאות : "שטייט אוף , שטייט אוף צו סליחס . " כשהייתה יוצאת למרפסת כדי לראות את פניו הייתה עדיין חשיכה מוחלטת . כל שהצליחה לראות היה דמות אדם לבוש שחורים עובר מבית לבית ודופק על חלון את המנגינה שהייתה משתנה מפעם לפעם . היו כרוזים שקראו בקולי קולות : " קומט צו די לוויה" ( בואו להלוויה . ( הם דפקו גם בחלונות של אנשים שלא הכירו את הנפטר , והללו התעורר מצפונם בשל הכרוז והצטרפו להלוויה . את שם הנפטר ביטא הכרוז במהירות ואיש לא שמע מה הוא אומר , אך לא הייתה לכך חשיבות שכן זו מצווה ללכת אחר מיטת המת . פעם שאלה את אביה מדוע מתים כל כך הרבה אנשים בירושלים , והוא הסביר שבכל מקום מתים , אלא...  To the book