|
|
מוטי קפלן השכונות החרדיות הוותיקות בירושלים - מאה שערים , בתי אונגרין , בתי נייטין , בתי ורשא וסביבותיהן - מעוררות עניין רב . הרקע ההיסטורי שלהן , המרקם הפיסי והמאפיינים התרבותיים והחברתיים של אוכלוסייתן מעניקים להן יחוד משלהן . ברם , הן מאבדות בהדרגה את צביונן בשל פגעי הזמן , התמורות הרבות ותהליכי השיקום והבנייה . האופי המסורתי של אוכלוסייה זו , על קשיה הכלכליים והצפיפות הגדולה השוררת בה , יוצרים דימוי של אזור ירוד ומוזנח , המקבל ביטוי גם במקורות הספרו תיים : כשאתה מתקרב למאה שערים הולכים העצים ונעלמים ... אין עץ ואין שיח ... נוף שאדמתו עיוורת ... אף עציץ איבו נראה . עולם בלי צבע ירוק . קירות אבן , בלוקים , פחים מגולוונים או חלודים , ערב רב של מעקות , סורגים , טלאי קירות ... ( אריאל הירשפלד , רשימות על מקום , עלמא / עם עובד , , 2000 עמ' . ( 55-49 נתייחס עתה להיבטים הפיסיים של השכונה הנוגעים לענייננו . שטחים פתוחים במאה שערים גנים ציבוריים : ברחובות בולטת נוכחות של ילדים , אולם לא נמצאו כמעט גני משחקים ומתקני שעשועים . הילדים מאלתרים משחקים בחצרות ובשטחים הפתוחים , על גבי מדרגות , במע...
To the book |
|
|