תאור כיבוש ירושלים בידי הבריטים

בתשעה בדצמבר , 1917 השמש עלתה בפעם האחרונה על ירושלים תחת השלטון העות'מאני . היה זה יום ראשון , ועל העיר היתה נסוכה אווירת שלווה . הגשם פסק , העננים נמוגו והשמיים היו בהירים . קרני השמש שטפו באורן את האדמה הרטובה מהגשמים הרבים . אדים עלו מהדרכים הבוציות והעצים הנוטפים מים נראו רעננים מתמיד . בארץ ישראל יש ימים אחדים , שבהם היקום נראה זוהר לאחר שהגשמים הראשונים שוטפים את אבק הקיץ שהצטבר במשך שמונה חודשים , והטבע נראה בעוטה חג . בערך בשעה שבע שמענו צלצול בדלת . בימים מסוכנים כגון אלו , לא הרשינו שאדם בודד יפתח את הדלת , וכך יצאנו יחדיו לקדם את פני הבא . בפתח השער ניצב לא אחר מאשר ראש העיר ירושלים , חסן אפנדי אל חוסייני . " היכן אמא " ? הוא שאל , "אני נמצא בדרכי למסור את מכתב הכניעה למפקד האנגלי , ואני רוצה שהיא תהיה הראשונה שתדע על כך . אני יודע עד כמה אתם - וביחוד אמא - מצפים ליום זה . " אמא הגיעה מיד ופצחנו בשירה . חסן היה מוסלמי , אך הוא למד במושבה האמריקאית ונמנה עם מבקריה הקבועים . הוא הכיר רבים מהמזמורים והצטרף אלינו בשירה . אמא הזהירה את חסן לבל יעז לנוע בלי דגל לבן . סדין של בית ...  To the book