ממושבה לעיר כיצד הפכה "אם המושבות" פתח־תקוה לעיר

מרדכי נאור בתחילת 1937 היתה המושבה פתח תקוה הישוב היהודי - הלא עירוני - הגדול 1 ביותר בארץ . התגוררו בה 20-15 אלף נפש . היא היתה גדולה פי שניים ויותר מהמושבה השניה בגודלה , רחובות , פי שלושה מראשון לציון , וכמעט פי ארבעה מרמת גן . אף שהתקרבה לגיל 60 והיתה בגדר עיירה , היא ניסתה לשמור על צביון כפרי והתגאתה בכינוי "אם המושבות . " דבר זה לא עשה רושם רב מדי על השלטון הבריטי ; כבר ב , 1934 בעקבות קבלת "פקודת העיריות , " החלו הבריטים לפעול להעלאת הסטטוס המוניציפלי של פתח תקוה ממועצה מקומית לעיריה , לאחר שהשלימו מהלך דומה לגבי תל אביב . תושבי המושבה ומועצתה הנבחרת היו חלוקים בנדון , וכיוון שהתהליך נמשך זמן ממושך , סברו מן הסתם כי סופו שלא יתממש . עובדה היא , שבתחילת 1937 עדיין היתה פתח תקוה מושבה שלה מועצה מקומית , ורק מפעם לפעם הוזכר נושא העיריה . במארס 1937 הודיע קצין המושבות במשרד מושל המחוז , יוסף קופרמן , ליו"ר המועצה המקומית שלמה שטמפר , כי השינוי בסטטוס המוניציפלי הוא עניין של "כל יום . " שטמפר מסר זאת בישיבת המועצה ביום 24 במארס , 1937 ולמחרת פורסם 4 הדבר בעתון הרשמי מס' . 676 עיר מו...  To the book