בין השנים 700 ו800- לסה"נ באה אל קיצה פרשה אנושית שנמשכה כאלף וחמש מאות שנה . ראשיתה בצמיחת ערים משגשגות בחולות המדבר וסופה ניוון , נטישה והרס והשתלטות מחודשת של המדבר . הישובים העתיקים בהר הנגב נולדו במאמצים אנושיים כבירים ובתבונת כפיים , תוך היכרות עמוקה של המדבר והאפשרויות הגלומות בו . הם נהרסו בידי בני מדבר שהתרבות החדשה היתה זרה להם . הסיבות שהביאו את תושבי הנגב לנטוש את עריהם , שהקימו בעמל כה רב , מתוארות בתעודות פפירוס עתיקות , שגילתה משלחת קולט בשנת 1935 בחפירות ניצנה . בתקופת פריחתן , במאות החמישית והשישית לסה"נ , השלטונות הביזנטיים יעדו לערי הנגב את התפקיד לשמש חיל חלוץ במערכת הלימס של ארץ-ישראל . הם פטרו אותן על כן מתשלום מסים רגילים , שהיו חייבים בהם תושבי הארץ האחרים . ואולם לאחר הכיבוש המוסלמי , הם נאלצו להעלות מס כבד לכובשים שמוטט את כלכלתם . מהתעודות עולה , שתושבי הנגב שילמו לכובשים חיטה ושמן זית למכביר . ואולם , חשוב בהרבה היה ייצור היין המעולה , שטופח בערי הנגב מאז המאה השלישית ושימש בסיס איתן לקיום תושביו . עם הכיבוש המוסלמי נסוג הצבא הביזנטי , ואבד הצרכן העיקרי של ת...
To the book