העפלה

ר מאושר איתם ועליזים . פעם , האושר כל חלוקת אחד בוקע מחזיק ממתקים ממש בפיסת מעיני בגן הסוכר כל הילדים ילד , הצבעונית ? אושר כל הפעוטות אישי שלו וקיבוצי . כל שמחים אחד גם יחד . כר נראו גם עיני המעפילים בהגיע אנייתם לחופי הארץ . העליה הבלתי ליגאלית היתה אמנם תופעה קיבוצית : עלו ארגונים , עלו תנועות , עלו לפעמים עיירות שלמות . אך לכל אחד ממשתתפי העליה היתה זו קודם כל חוויה אישית : הוא החליט ליטוש אחריו את חיי הגולה היהודית , לצאת לדרך , לעלות על סיפון האניה , לפרוץ את המצור הבריטי ולהגיע למולדתו החדשה , עתיקת הימים , בכוחות עצמו , בזכות החלטתו הוא . הוא לא נזקק עוד לאשרות'כניסה , לממשלות , לראשות . הוא בכבודו ובעצמו החליט . החליט וביצע . יצא לדרך והגיע . לכל אחד מהמעפילים היתה הרגשה שהוא עצמו העושה את המעשה . המארגנים , המלווים , המפקדים - כל אלה השתתפו גם הם - אבל תפקידם היה משני . ההעזה הראשונית היתה של המעפיל עצמו , הסבל בלילות החורף על נהרות אירופה מצופי הקרח , הסבל בירכתי אניות טרופות סערה בלב הים השחור , כשמאות על מאות מעפילים אחוזי מחלת ים דחוסיים זה על גבי זה במחסנים צרים ומחוסרי ...  To the book