אמי

כ את הנייר זכרונותי 20 . שנה הקשורים ניסיתי להיענות באבי . לשווא לדרישתם : לא של הצלחתי רבים להעלות מחברי דבר ולרשום על במות עלי אמי , מצאתי לא רק אפשרות אלא אפילו צורך נפשי לכתוב עליה . גם יודע אני בדיוק מדוע כה שונה היתה תגובתי למותה . כשהעירוני משנתי בלילה וסיפרו לי כי מתה אמי , ידעתי מיד כי נגמר הדבר . היא איננה . זה הסוף . לא כן היה אז , במותו . אינני חושב שהייתי קרוב לאמי יותר מאשר לאבי , אף שבימי ילדותי לא נפרדתי ממנה בעוד שעמו ביליתי מדי פעם רק חדשים קצרים , ובהפסקות גדולות . אלא שהשפעתו של אבי עלי היתה מתמדת , ואפילו בתקופות שבהן לא התראינו , או שהתראינו מעט , הרגשתי את ידו המדריכה אותי בכל אשר אלך . שנות חייו האחרונות היו השנים הראשונות לקיומו של האצ"ל ופעולות ההעפלה , שנים מלאות העזה וחזון . השלטון הזר לא הניח לאבי להיות בארץ באותה תקופה , אך כשהגיעתני הידיעה על מותו כבר הורגלתי לקבל את הדרכתו מרחוק . ביום פטירתו הייתי במחנה העצורים במזרע . ששה חדשים עשיתי במחנה זה ובכלא עכו הסמוך . כשהגיעה הידיעה , שיחררו אותי האנגלים ואיפשרו למשפחתי לבשר לי את הידיעה לאחר צאתי לחופש מחצר מ...  To the book