בזכות השימוש המבוקר במטאפורות במבע העיוני

כשאתה מרצה בכיתה - האם אתה משתמש בדימויים ובמטאפורות כדי להסביר את עצמך ? האם תלמידיך משתמשים בדימויים ובמטאפורות , כשהם מתבטאים בעל פה או בכתב ? אם זה קורה - איך אתה מגיב ? האם לדעתך יש לעודד תלמידים להשתמש בדימויים ובמטאפורות ? אם כן - כיצד עושים זאת ? אני רואה לנגד עיני את המורה שיטען : מצטער , אין לי שום יומרות לטפח משוררים . הלוואי שיידעו להשתמש בשפת אמם כהלכה - ודיינו . ומורה שני שיטען : תפקידי כמורה הוא לחנך אנשים להבעה ולחשיבה מדויקת וברורה , ואילו המבע המטאפורי הוא מעורפל , דו משמעי , ולעתים אף מעיד על חוסר הבחנה מלאה בין מציאות לדמיון . תפקידי הוא לחנך את התלמידים להבחין בין מבע ספרותי מטאפורי לבין מבע עיוני , שהוא ליטרלי מטבעו , כלומר שיש להבינו כפשוטו , ולא לתת להם לבלבל בין השניים . והמורה השלישי יטען : אינני סובל מליצות , ואינני סבור שיש לטפח את השימוש בהן . המורה הראשון , אם הוא יודע זאת ואם לא , חוזר על דבריו של אריסטו , שהיה סבור , כי המטאפורה ( שאותה הגדיר כ"שימוש במלה אחת במקום מלה אחרת" וראה בה דימוי מקוצר ) היא מסימני הסגנון הספרותי , ולא עוד אלא שהיא היא סימנו של ...  To the book