|
|
המחקר בן זמננו בשאלת הזיקה של הספרות העברית החדשה למקרא מתמקד בעיקר בצד הלשוני והאינטרטקסטואלי . טענתו של יוסף קלוזנר , שביאליק הוא משוררנו הלאומי לא מסיבות אינטרטקסטואליות , אלא משום ששירתו ממשיכה את רוח המוסר של הנבואה המקראית - שהיא גם רוחה האמיתי של היהדות טענה כזאת נשמעת כיום מיושנת , מופרכת , ובעיקר אטומה לרבגוניות של רוח היהדות ואף של המוסר המקראי . האם משום כך עלינו לחדול מלהתעניין בזיקה של הספרות העברית החדשה לעקרונות המוסריים המוצגים - לרוב באופן מובלע - בטקסטים מקראיים שונים ? האם יש טעם לקרוא וללמד את התנ"ך תוך התעלמות מהתוכנות המוסריות המובלעות בו ומהאופן שבו הן נקלטו והובנו על ידי דורות של מפרשים ? שני הטקסטים שבהם אדון אינם מקיימים ביניהם זיקה אינטרטקסטואלית . ועם זאת הם מבליעים תובנה מוסרית פסיכולוגית משותפת , שלא הייתה מובנת מאליה לקוראים בני זמנם וגם לא לקוראים בני זמננו . נפנה תחילה לסיפור קין והבל . התנהגותו של אלוהים בסיפור קין והבל מעוררת בקורא מבוכה והתקוממות , כך טוען א"ב יהושע בפירוש שהוא מציע לסיפור בספרו כרתה הנורא של אשמה קטנה ( ידיעות אחרונות , . ( 1998 מה ...
To the book |
|
|