מאמר רביעי

1 " דיוניסוס והדס - חד הם , " אמר הוגה הדעות המעמיק ביותר של 1 העולם העתיק . דיוניסוס , האל הצעיר והפורח של החיים החומריים במלוא עוצמת כוחם הלוהט , אלוהי הטבע המיוחם והפורה - כמוהו כהדס , אדונה החיוור של ממלכת הצללים הנמוגים , הקודרת והאילמת . אלוהי החיים ואלוהי המוות - אל אחד הוא . זו אמת שאין עליה מחלוקת בעולם האורגניזמים שבטבע . מלאות כוחות החיים הפורצים בלהט בקיום האינדיבידואלי אינה חייו הייחודיים . אלה הם חיים זרים , חיי הגזע האדיש וחסר הרחמים כלפיו , שבעבורו אינם אלא מוות . בסוגים הנחותים של ממלכת בעלי החיים זה ברור לחלוטין - כאן היחיד קיים רק כדי לייצר צאצאים , ולאחר מכן למות . מינים רבים אינם שורדים את אקט ההתרבות והם מתים תיכף ומיד . אחרים שורדים רק לזמן קצר מאוד . אך אם קשר זה בין הלידה והמוות , בין שימור הגזע לחיסול הפרט היחיד הוא חוק הטבע , הרי לעומת זאת , הטבע עצמו , כשהוא מתפתח ומתקדם , מגביל ומחליש עוד ועוד את החוק הזה של עצמו . ההכרח של הפרט משרת כאמצעי לחיזוק הגזע , וכל שנותר לו הוא רק למות כאשר אותו שירות מגיע לסיומו . ואולם פעולתו של אותו הכרח מתגלה באופן פחות ופחות ...  To the book