פרק שני: על שלושת השלבים של האהבה

מוסר הנסיך בעולם הזה הוא הצדק החיצוני . דחיית צדק כזה , דחיית כל לגליזם וכל פורמליזם , כל מוסר נסיבתי או יחסי - זוהי ההנחה ההכרחית של מוסר אמתי . מטרת המוסר היא לאחד את הנמצאים הרוחניים בקשר חופשי ופנימי . קשר יחיד מסוג זה היא האהבה . הצדק אינו מאחד , הוא נותן לכל אחד את מה ששייך לו ומשאיר אותו לעצמו , נפרד מכל האחרים . ברור שהאהבה היא גם הטוב המוחלט היחיד . שכן הסבל הוא פרי המגבלות של הנמצא ; ככל שהוא פחות מוגבל , כלומר ככל שהוא יותר אוהב כך הוא סובל פחות . איש לא יעז לפקפק שהאהבה היא השלמות של המוסר , שהיא גבוהה יותר לא רק מניגודה - השנאה , אלא גם מהצדק , שהוויתור על הזכויות , הסליחה על עלבון , הם למעלה מהנקמה והעונש . איש לא יעז להכחיש שבחברה המושתתת על אהבה הדדית ועל חסד , הצדק והזכות יהיו מיותרים , ושדווקא זהו האידאל של החברה האנושית . האפשרות הכללית של חברה כזאת , גם אותה אין להכחיש . מרגע שקיימת אהבה ומתפתחת , אין אנו יכולים להציב לה גבולות , אך הבעיה היא למצוא אפשרות מעשית או בלתי אמצעית של חברה כזאת . האהבה הממשית והכול יכולה היא האהבה המינית , הגופנית , אך היא יוצאת מן הכלל ....  To the book