פרק שני משכילות ובורות

" אם נצליח להשריש לתלמידות שתכלית הלימודים לשאוף להידמות לאימותינו , שלא למדו , סימן שהצלחנו בחינוך הבנות " . הרב אברהם יוסף וולף , ז"ל המייסד והמנהל של סמינר בית יעקב , בני ברק צמיחתה של חברת הלומדות בראשית נובמבר , בשעה 20 . 30 כבר היה קריר למדי בחוץ . בבית הכנסת על שם עולי לוב התכנסו כארבעים נשים . המקדימות נטלו מטאטא וכיבדו את המרפסת הסגורה של בית הכנסת , שספסלי עץ ישנים ושני שולחנות עמדו בה . השולחן הקטן יותר הועמד בקצה החדר ומאחוריו כיסא . הכול היה מוכן לקבל את פניה של הגברת נחמה ווכטר , מורה בכירה בסמינר "בית יעקב" של גור בבני ברק ובעלת ייחוס גבוה מאוד בחסידות . הנשים שבחדר בילו את זמן ההמתנה בשני אופנים . קבוצה אחת , שהתגודדה במרכו החדר , היתה של "כלות צעירות" שנישאו בשנה האחרונה . אלו היו לבושות בבגדים חדשים שנקנו להן לקראת חופתן , חבשו פיאות משובחות וצנועות , שוחחו בקול רמ , צחקקו ושמחו האחת לקראת רעותה . מקור ההתרגשות ונושא השיחה היו התקנת טלפונים לכלל המשתכנים החדשים . הנשים הללו למדו יחד בסמינרים בבני ברק , בתל אביב או בירושלים . לפני שהצליחו לשכוח את מעמדן כתלמירות , ...  To the book