מסקנות

את ביקורת הפרשנות הישראלית למהפכה ניתן למקם במסגרת הספרות הפוסטקולוניאלית , הדוחה הן מודלים היררכיים של סיווג תרבויות והן הבחנות בינאריות המצביעות על מעמדה השונה של האלימות במערב ובמזרח . ההיסטוריוגרפיה הקולוניאלית והלאומית בהודו ראתה באלימות העדתית בארץ זו תופעה טרום מודרנית או אנטי מודרנית , שעשויה להיות מוכרעת אך ורק על ידי כינונה של מדינה מודרנית . לפי השקפה זו "המדינה שקולה לציביליזציה , " וככזו היא אמורה לשאת בנטל "המשימה המתרבתת" של אירופה בחברות רבות בעולם הקולוניאלי . ( Pandey 2001 , 54 ) "אלימות בלתי מרוסנת ... היתה מסימני ההיכר של העבר ההודי , " מסכם גיאננדרה פנדיי את ההנחות ההיסטוריוגרפיות האלה , "כלומר , עד שהזדמן להודו לבוא תחת כנפי ההשפעה המתרבתת של המדינה המודרנית בצורה של שלטון בריטי ושל חינוך מערבי" ( שם , . ( 45 אף על פי כן , חרף מאמציהם של הבריטים , ה"עבר" האלים המשיך להתקיים ב"הווה" של המדינה הקולוניאלית . היה זה כאילו האלימות ה"אמיתית ... " מצויה מחוץ לתחומי המדינה , מחוץ לקדמה ולהיסטוריה . זו היתה האלימות הבלתי מאורגנת , הכאוטית , ה"אי רציונלית ... " שההיסטוריון ...  To the book