נשיאה דיאלוגית

הגענו אפוא לתשובה השנייה על השאלה מי יישא את העוול : האפשרות הדיאלוגית . הפוגע והנפגע יישאו אותו בצוותא . במקרה כזה ברורים לנו הטעמים לסליחה יותר מאשר באפשרות של נשיאה לא דיאלוגית של הנפגע בלבד . השאלה מדוע לסלוח עשויה להיענות כאן בתשובות שהציע ריצ'רדס , ומנינו אותן למעלה : כוונות טובות של עושה העוול , או הסברים שהוא עשוי לספק כדי להצדיק את התנהגותו , חרטה שלו , וקשרים מן העבר המתקיימים בינו לבין הנפגע . הכוונות הטובות יבואו לידי ביטוי . 19 הריחוק הזה והניסיונות להגיע למקומו של הזולת , שהם לדעתי לב לבו של המוסר , עומדים במוקד ספרי ער שהגיע למקומו ( בנזימן . ( 2004 בעצם הנכונות להיכנס לתהליך הנשיאה המשותפת . הנשיאה הזאת תחייב הסברים של הפוגע . ההסברים הללו , בניגוד לדבריו של ריצ'רדס , לא 20 יישאו בהכרח אופי של הצדקת ההתנהגות הפוגעת . שהרי הצדקה כזאת , אם תתקבל על דעתו של הנפגע , תוליד מה שכינינו למעלה בשם " מחילה . " הפוגע אמנם ייתפס כאחראי למעשיו , אולם מעשיו לא יהיו עוד בגדר עוול . שהרי הוא פעל בצדק , ועל כן לא ביצע דבר מה שיש לגנותו או לכעוס עליו או להיפגע ממנו . לאמור : אם ישתכנע הנ...  To the book