פרק שלישי סליחה כנשיאה

ראינו שהשורש סל"ח מאפיין במקרא רק את אלוהים . איזה שורש משמש אפוא לביטוי סליחה בין בני אדם ? זהו השורש נש"א . ובטרם נבחן את השימוש בו בהקשרים שעניינם סליחה . הבה נתעכב על משמעותו בכללה . נשיאה , כבר במקרא , כמו גם בעברית המודרנית , פירושה בראש ובראשונה נטילת דבר מה , הרמה , העמסת משא . לעתים המשא הזה כולל מטען פיזי : מזון ורכוש וכל טוב . כך שולח יוסף ליעקב אביו : "עשרה חמרים נשאים מטוב מצרים ועשר אתנ י ת נשאת בר ולחם ומזון" ( בראשית מה . ( 23 אבל המשא עשוי להיות גם רוחני , מטפורי יותר . יכול אדם לשאת את עוונו . כך למשל מצווה משה על העם , בשמו של אלוהים , כיצד לנהוג בזבח שלמים , י "ביום זבחכם יאכל וממחרת והנותר עד יום השלישי באש ישרף . ואם האכל יאכל ביום השלישי פגול הוא לא ע צה . ואכליו עונו ישא כי את קדש ה' חלל ונכרתה הנפש ההיא מעמיה" ( ויקרא יט . ( 8-6 וכך גם מצווה אדם לדווח על חטא שהיה עד לו , ולשאת את עוונו אם לא עשה כן : "ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה והוא עד או ראה או ידע אם לוא יגיד ונשא עונו" ( ויקרא ה . ( 1 מי שנושא את העוון צריך ליטול אותו על עצמו , לשאת אותו באשר ילך . העוון מכב...  To the book