הניתוח של אבישי מרגלית

אפשר היה להסיק מן הניתוח הזה את המסקנה שסליחה אנושית מתקיימת בטווח שבין מקרים טריוויאליים שאין בהם צורך אמיתי לבקש סליחה או לקבלה , ובין מקרים שמושג הסליחה חל עליהם באמת , אולם רק אלוהים מסוגל לסלוח בהם או שהוא לפחות שוקל את האפשרות הזאת . לאמור : השימוש הנדיר שלנו בביטוי "סלחתי לך" מעיד שסליחה אנושית כמעט שאיננה אפשרית . הקושי שהצבענו עליו למעלה - העדר המובן הברור לביטוי "סלחתי לך" - מצביע על פי הפרשנות הזאת על אמת יסודית ועמוקה : בני אדם אינם יכולים לסלוח באמת ובתמים . הם מסוגלים לפטור מאחריות באמצעות אמירה דוגמת "זה בסדר . " סליחה אמיתית היא נחלתו של אלוהים בלבד . הטענה שסליחה היא נחלתו של אלוהים בלבד עומדת בלב אחד הפרקים בספרו של אבישי מרגלית שעניינו סליחה ושכחה . מרגלית מנגיד בין שני סוגים של סליחה : מחיקה טוטלית של החטא מזה והתעלמות ממנו מזה . המחיקה , או השכחה , מאופיינת בנחלתו של אלוהים . זוהי הסליחה בטוהרתה , סליחה שבני אדם אינם מסוגלים לה . הם צריכים להסתפק בסליחה מן הסוג השני : בהתעלמות מן החטא . מרגלית משווה את ההתעלמות הזאת להוראות שנותן לעתים שופט לחבר המושבעים , להתעלם מ...  To the book