לספר את הסיפור

סיפור דורש נמענים , שיקשיבו לו , שיגיבו עליו , שיפרשו אותו . בהעדרם מתאפיין מבקש הסליחה בחוסר האונים שפגשנו אצל בראיוני . "היא היתה מוכנה להתחיל" בכפרה , אבל לא היה כלפי מי להפנות אותה . רובי וססיליה כבר מתו . החטא לא יכופר לעולם . אין עליו סליחה . מי יהיו אפוא הנמענים שיקשיבו לסיפור ? אולי הרבים , הקולקטיב , הקהילה ? כבר הזכרנו את דבריו של הרמב"ם : "שבח גדול לשב שיתוודה ברבים ויודיע פשעיו להם ומגלה עבירות שבינו לבין חברו לאחרים ואומר להם : אמנם חטאתי לפלוני ועשיתי לו כך וכך והריני היום שב ומתנחם" ( משנה תורה , הלכות תשובה ב , ה . ( אולם ההכאה הזאת על חטא מבטאת טקס שהנמען שלו איננו הנפגע עצמו . דומה שיש כאן ריטואל שמטרתו להשפיל את הפוגע ( וליתר דיוק , לגרום לו להשפיל את עצמו . ( הוא מתוודה "ברבים" על חטאיו "לפלוני . " הוא מגלה "לאחרים" עברות "שבינו לבין חברו . " הוא מציג את עצמו במלוא עליבותו . כל עוד אין הפוגע מתוודה לפני הנפגע , הפומביות הזאת מיותרת . היא כקליפה ריקה שהתוכן נעדר ממנה . אם חטא ה"שב" לפלוני , עליו לספר לפלוני את סיפור חטאו ואת סיפור חרטתו . את הסיפור יש לספר לנפגע . סי...  To the book