ניסיונות לפתור את הפרדוקס

כיצד אפוא נכיר בעוול כעוול , ולמרות זאת נסלח עליו ? כיצד נפתור את הפרדוקס ? דומני שחלק ניכר מן העיסוק הפילוסופי במושג הסליחה נדרש לשאלה זו , אף על פי שלא כל הכותבים מציגים את דבריהם כתשובה ישירה עליה . להלן אראה שגם התשובות דומות במהותן . תוך כדי ניתוח התשובות הללו אבהיר מדוע הן חוזרות , מבלי משים , לגישה שהן מתנגדות לה לכאורה : זו הרואה בסליחה שינוי של ההיסטוריה או הדחקה ושכחה של העוול . מאוחר יותר אציע אפשרות אחרת , המבהירה את חשיבותה של החרטה אבל איננה נכנעת לרעיון של שינוי ההיסטוריה . אראה מדוע מנגנון הסליחה כרוך דווקא בהשארת העוול כאירוע קיים , הרוחש במעמקים , שיש להתייחס אליו , להתעמת עמו , לראות בו חלק ממה שהיה ולהסבירו . אגב כך יתברר גם הקשר שבין הסליחה להחלטה של שני הצדדים לפסוע בדרך משותפת , קשר שעד כה הנחתי אותו כמובן מאליו מבלי לנתח אותו ולהסבירו . נקודת פתיחה ראויה לתיאור הניסיונות לאפיין את הסליחה כמערכת הכרה במלוא חומרתו של העוול יכולה להיות מאמרם של בנבג'י והד , המתארים את הסליחה , כפי שראינו , כ"מידה טובה בלתי אפשרית . " אם היא בלתי אפשרית - כיצד היא אפשרית בכל זאת ? ה...  To the book