הקדמה

הספר הזה הוא ספר פילוסופי . הוא מנתח את מושג הסליחה . פילוסופים רבים עסקו במושג זה , אבל רק גישתם של מתי מעט קרובה לרוחם של הרעיונות המוצגים כאן . מרבית העוסקים בסליחה מצביעים על שכחת העוול , על הדחקתו , או על יצירת נתק בין הפוגע ובין הפגיעה שהוא אחראי לה במאפייניה של הסליחה . התזה המרכזית של הספר הזה , לעומת זאת , היא שסליחה שלמה היא תהליך דיאלוגי שהפוגע והנפגע נושאים בו את זיכרון העוול בצוותא ומשקעים אותו במרקם חייהם , מבלי לטשטש את אשמתו של האחד ואת הצלקות שהותיר בנפשו של האחר . הניתוח הזה של מושג הסליחה איננו שגרתי . בפרק הראשון אני מבהיר מדוע הצירוף "לסלוח ולשכוח" מתמצת היטב את הקו המשותף המאפיין את הדיונים המקובלים במושג זה . האדם הנסלח נתפס כ"אדם אחר" מזה שביצע את הפגיעה , לעתים קרובות משום שהתחרט וביקש לאיין את העוול כאילו לא אירע . אולם אם הפוגע נהפך ל"אדם אחר , " ואם העוול נשכח , לא נותר עוד מרווח לוגי לסליחה . סליחה אפשרית רק במקום שקיים עוול . ככל שהעוול גדול יותר כן יש יותר על מה לסלוח . אולם ככל שיש יותר על מה לסלוח כן יש לסליחה פחות הצדקה , משום שהעוול גדול יותר , הפוגע ...  To the book