אביטל וולמן בתפיסת עולמו של ישעיהו ליבוביץ נודע מקום חשוב לדחיית עיקרים ממשנותיהם של הוגים אשר עיצבו למעשה את מחשבתו . ליבוביץ דחה את עיקרי משנותיהם של קאנט ושל קאמי בהשתמשו בתורת "התארים השליליים , " כדי להאיר על עמדתו שלו , ולפיה כל מה שהוא בעל ערך איננו בר הסבר אלא במסגרת המקנה לו ערך . מסגרת זו היא תורה ומצוות - מושא פסקי ההלכה . למשנתו של קאנט השפעה רבה על מחשבתו של ליבוביץ . זאת באשר לתפיסת המדע כמה שאינו משאיר מקום לערכים , באשר להבחנה שבין ההטרונומי לאוטונומי ובאשר למקומו של הציווי בתחום האתיקה . עם זאת , ליבוביץ חלק על פתרונו של קאנט ובפרט על ההבחנה שערך בין ה"אני" האמפירי - מושא למדעי הטבע והפסיכולוגיה - לבין ה"אני" התבוני . מבחינה זו נודעת חשיבות עקרונית לקריאת התיגר של ליבוביץ על עיקרי משנתו של קאנט בנושא הטוב והאל , במיוחד משום שעיקרים אלה כוננו , לדעתו של קאנט , את העשייה האנושית באשר היא ואת אפשרותה של דת בגבולות התבונה . בסעיף הראשון של דבריי אזכיר עיקרים אלה . בסעיף השני אתייחס בקצרה לעמדתו של אלבר קאמי . ליבוביץ היה שותף לעמדתו אשר לפיה חופשי אדם להעניק משמעות לחייו כ...
To the book