רדיקליזם פוליטי במשנתו של ישעיהו ליבוביץ: היסטוריה, תאולוגיה ומוסר

ישי רוזךצבי ישעיהו ליבוביץ מוכר לקהל הרחב בראש ובראשונה בזכות התבטאויותיו הפוליטיות החריפות , ובכלל זאת הקו העקיב שנקט בגנות הכיבוש של הגדה המערבית וחבל עזה בשנת . 1967 קריאותיו לסירוב פקודה , והכינוי "יהודי נאצים" שהדביק לחיילי צה"ל , הם מן המפורסמות . אולם הדיון בעמדות אלה נשאר על פי רוב ברבדיו הפוליטיים המידיים מבלי לרדת לשורשיהן . היכן בדיוק יש למקם את ליבוביץ במפה הפוליטית הישראלית ? כיצד השתנו והתפתחו עמדותיו במהלך השנים , וכיצד הן מתחברות למשנתו הרחבה בענייני ציונות , ערכים , דת ומדינה ? בדברים שלהלן אבקש לעמוד על שורשי הרדיקליזם הפוליטי של ליבוביץ . תחילה אסקור את התפתחות עמדותיו הפוליטיות משנות השישים ועד האינתיפאדה הראשונה , אבחן מקצת ההסברים שניתנו לעמדותיו , ואציע הסבר נוסף הנעוץ בהקשר המוסרי של הפוליטיקה הליבוביציאנית . לאחר מכן אבחן את התפתחות עמדותיו כתמונת ראי של התפתחויות מקבילות שהתחוללו בציונות הדתית . כבר בשנת , 1929 בתגובה לפרובוקציות של רוויזיוניסטים , אשר דרשו " נוכחות יהודית גאה" בסמטת הכותל , כתב ליבוביץ : "בוויכוח על היחסים שלנו עם הערבים , אסור , כמובן , לשכ...  To the book