ישעיהו ליבוביץ: תיאוריה ופרקסיס

אבינועם רוזנק בין אמונה למדע ישעיהו ליבוביץ , מגדולי אנשי הרוח שקמו לעם היהודי במאה ה , 20 היה אחת הדמויות שביטאו שילוב של אמונה דתית יהודית עמוקה , נאמנות הלכתית ללא עכבות , שליטה במכמני המדע , תחושת בית במרחבי המחשבה הכללית והפילוסופית , ומעורבות חסרת פשרות בהוויות החברה והמדינה . בהגותו נכרכו מחשבה מודרנית מעמיקה עם מחויבות דתית ; מורכבות שהקסימה רבים . טיעוניו נוסחו בבהירות ובחדות , בפנייה ישירה לחיי היומיום , בניגון רך ונעים של מורה המהלך עם חניכו ברגע אחד , ובזעמו השוצף של פולמוסן ברגע שאחריו . לשם הבהרת גישתו של ליבוביץ , השלכותיה ובעיותיה , אפתח בדגם שהציע 1 דוד הרטמן . הרטמן מתאר ארבע גישות לכינון הזיקה בין דת לתבונה העומדות לפני המוצא עצמו במתח שבין קטבים אלה : הסתגרות , כפילות , דחייה ושילוב . בגישת ההסתגרות בוחר מי שרואה את האמת כמצויה בהתגלות האלוהית וכל מקור ידע אחר אינו מאתגרו ואינו יכול לשמש לו חלופה ; גישת הכפילות גורסת כי הדת עוסקת בתחום x והתבונה בתחום Y וממילא אין האחד נוגע במשנהו ; גישת הדחייה חולקת על טענת הכפילות . לשיטתה , הדת והתבונה עוסקות באותם המישורים , וב...  To the book