ליבוביץ ורמח"ל

חביבה פדיה לכאורה תמוה ומוזר הדבר שישעיהו ליבוביץ בחר לאחד הדיאלוגים היסודיים שלו בר' משה חיים לוצאטו ( רמח"ל , ( המקובל שנאשם בשבתאות , והגדיר את ספרו מסלת ' שרים כאחד מחמישה טקסטים קלאסיים , לצד איוב , בראשית , קהלת \ שמ 1 נה פרקים , לבניית אישיותו של אדם . מוזר ולא מוזר . ליבוביץ אכן הקדיש את פתיחת הלימוד לרקע מסוים באישיותו של רמח"ל - בבקשו להראות שהוא מודע לה לחלוטין . בספר מסלת ישרים אין רמז לתפיסה קבלית כלשהי או לשמץ ממנה , וליבוביץ הדגיש זאת . שאם לא כן , ברור שלא היה יכול לראות בו ספר מפתח לחינוך עצמי . יחסו של ליבוביץ לרמח"ל הוא יחס של הערצה עצומה , המאפשר להעריך כי מה שהוא ראה כערכו של הספר מסלת ישרים בעבור חינוכו העצמי של כל אדם הוא פרקטיקה שאחז בה ביחס לחינוך שלו עצמו . בדברים הבאים אנסה לבחון ולהשוות את כברת הדרך שליבוביץ היה יכול ללכת בה יחד עם רמח"ל בטרם ייפרדו דרכיהם . אם הייתי רוצה לנסח זאת בצורה מעט יותר פלקטית וססמאית , הייתי אומרת : להשוות את כברת הדרך שליבוביץ הרציונליסט לכאורה ואויבה החריף של הקבלה , ומה גם של השבתאות שראה בה עבודה זרה , היה מסוגל ללכת יחד עם ר' ...  To the book