"תאוצנטריות ואנתרופוצנטריות": יחסו של ליבוביץ להומניזם

אליעזר שביד יחסו של ישעיהו ליבוביץ להומניזם הוא אחד הפרדוקסים המבניים המרכזיים במשנתו רצופת הפרדוקסים , גם מבחינת עמידתו בין מודרניות למסורת . לשומעי לקחו במישור המוסרי החברתי , המדיני והחינוכי התרבותי נראה ליבוביץ הומניסט מובהק והפילוסופיה שלו הומניסטית מודרנית , אולם דתיותו הקיצונית הפגינה התנגדות קנאית חרדית להומניזם . נציג בזה אחר זה את היבטי התגלותו כהומניסט דו ערכי . א . ליבוביץ היה "איש אשכולות" במובן הרנסנסי המקורי של מושג זה . הוא הפגין את בקיאותו הרב תחומית בהוראה ובמפעלו המדעי העיקרי - עריכת האנציקלופדיה העברית . ידו כעורך הראשי היתה בכל הערכים שייחס להם חשיבות מרכזית - במדעי הטבע ובמדעי הרוח , בתרבות ישראל ובתרבות העמים - והפגין ידיעה מעמיקה בכל התחומים . שום דבר אנושי לא היה זר לו . זו היתה חתירה בלתי נלאית להגשמת אידאל של ידיעה כוללת , בחינת תורה לשמה , וניכר שראה בכך אידאל של שלמות אנושית . אכן , הוא לא דיבר על שלמות אנושית אלא הבליט במסריו התאולוגיים את אפסות האדם לפני אלוהים . את הגשמת ייעודו כאדם מיצה , לפי עדות עצמו , בהתמסרות מוחלטת ל"עבודת השם" כפי שהבין אותה על פי...  To the book