פרק שני מנדלסון על היהדות

ראשית הפילוסופיה היהודית החדשה נעוצה בין שלילת היהדות של שפינתה לחיוב היהדות של מנדלסון . "המסכת התיאולוגית מדינית" ו"ירושלים , " כשהן מעומתות , מציגות את תהליך העיצוב הדיאלקטי של משנות עיוניות בהגות היהודית של העת החדשה . ואמנם ההקבלה בין שני האישים ובין שני החיבורים , והניגוד שביניהם , שובים את עין החוקר מקריאה ראשונה . : ההקבלה נובעת מעמידתם כיחידים בשערי החברה והתרבות האירופית שנפתחו לפניהם כסדק צר . שניהם ניסו להשתתף ביצירתה של תרבות אירופית נאורה בלי להמיר את דתם וגם בלי להניח לדתם שתהיה להם למכשול . צא וראה : יצירתם כפילוסופים לא הוקדשה ליהדות ולא נכתבה בשביל יהודים . היא עוסקת בנושאים שהעסיקו את משכילי אירופה בזמנם , והלשון שנזקקו לה ( שפינוזה ללטינית ומנדלסון לגרמנית ) היתד . לשון המשכילים הלא יהודים . תלמידי חכמים יהודים לא התעניינו בנושאים הללו , ואפילו התעניינו-רובם לא יכלו לקרוא בחיבוריהם . יתר על כן : כאשר באו בכל זאת ליתן דין וחשבון על יחסם ליהדות עשו זאת בחיבורים צדדיים מבחינת המהלך העיקרי של יצירתם , חיבורים : mm הזדמנותי ופולמוסי . כלומר , לא התפתחות פנימית של יצירתם...  To the book