פרק ששי על האמונה

א . האמונה כיסוד היחס לתורה שאלה מתעוררת בסיום דברי הפרק הקודם ; האם אפשר לפנות אל המקורות כפי שהם מציעים את עצמם , כתורה , ללא אמונה י מובן שאין ליתן לכתחילה תשובה על שאלת האופן שבו תתפרש התורה ליהודי בן זמננו , הרוצה לחיות על פיה . רק הלימוד יענה עליה במהלכו , כי הלימוד כשלעצמו הוא המשא ומתן שבו השאלה מתפרטת ונענית לשעתה . אבל ההחלטה ללמוד תורה מתוך כוונה לתשובה על שאלות של חיים , כלום אין היא מותנית באמונה 1 כלום אין היא עצמה ביטוי של אמונה ? והרי זה שורש שאלת הזהות של היהודי הבודד , שהוא אינו מאמין ! במה , איפוא , ייאחז ? יחס למשפחה , יחס לעם ולתרבות , יחס להיסטוריה , אפילו יחס למקורות- כל היחסים הללו , ראשיתם בנתון מסוים שאדם מוצא בפנימיותו . הוא נולד במשפחה ובעם ונתחנך על תרבותו . אבל האמונה - האם גם ראשיתה נתונה בו ? האם גם בה הוא בוחר את עצמו אחרי שנמצא מאמין ? לכאורה לא . כמובן , יהודי שנתחנך אצל הורים מאמינים # אני , אבל היהודי הבודד שנתחנך בספירה חילונית מרגיש תהום פעורה בין עולמו לעולמם של המאמינים . האמונה היא לגביו כמעט דבר שבפליאה , שכן ארחות חייו וידיעותיו אינם מעידים ע...  To the book