פרק רביעי על היחס להיסטוריה

א . עם , תרבות והיסטוריה יחס לאומי הוא , כאמור , יחס תרבותי . אדם מוצא עצמו וחוזר ובוחר עצמו בעמו כמקבל , כממשיך וכמוסר מורשת תרבותית . מורשת תרבו תית היא יצירה שנוצרה בעבר ועל כן נכון לומר כי יחס לאומי , בחינת יחס תרבותי , הוא יחס היסטורי . משפט זה אינו אלא מיצוי הדיון בסרק הקודם . אבל דומה שהוא מעורר מחדש את מבוכת הזהות של אדם בן דורנו , ובפרט אדם מישראל . קשר למשפחה הוא גורם מורגש במישרין וקשה להכחישו ; קשר לתרבות הוא גורם שאדם מודה בו עד מהרה כשמעוררים אותו לראות מהו חלקה בהתפתחות אישיותו . מהי תרבות ל דנו בה בפרק הקודם על פי מובנה המקובל בלשון יום יום כסך כל יצירותיו הקיימות של עם בחומר ( טכניקה וטכנולוגיה ) וברוח ( מנהג , משפט , מוסר , אמנות , מדע , הגות . ( אולם כדי שנעמוד על הקושי שלפנינו עלינו לדייק עתה הגדרה זו . מפשוטה משתמע כי תרבות היא צבירה של הישגים קיימים : כך וכך מכשירים , כך וכך מוסדות ; כך וכך מנהגים וחוקים , כך וכך תמונות , פסלים וכד , ' כך וכך ספרים . בודאי , ההישגים המצטברים הם מוצרי התרבות , ובלעדיהם היא לא תתקיים ולא תונחל . אבל היא בעצמה איננה סר כל ההישגים הל...  To the book